<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' טבלא</h1>
<h2>דף קלב.</h2>
ר' טבלא תלמידו של רב היה, וחבר לרב נחמן ותלמידי רב ותלמידי ר' יוחנן. גר' בפ' הזרוע והלחיים [חולין קל"ב ע"א] השוחט לנכרי ולכהן פטור מן המתנות והמשתתף עמהן צריך לרשום, ובגמ' וליתני נכרי וכהן פטור' מן המתנות, אמ' רבא זאת אומרת הדין עם הטבח, פי' בעל הבהמה. דרש רבא מאת העם ולא מאת הכהנים, כשהוא אומ' מאת זובחי הזבח הוי אפי' כהן טבח במשמ'. אושפיזכן דר' טבלא כהן הוה והוה דחיקא ליה מילתא אתא לקמ' דר' טבלא א"ל זיל אישתתיף בהדי טבחי ישר' דמגו דמפטרת להו ממתנתא משתתפי בהדך חייביה רב נחמן וכו' עד אתא ר' טבלא לקמ' דרב נחמן א"ל מאי טעמ' עבד מר הכי א"ל דכי אתא ר' אחא בר חנינא מדרומא, א"ר יהוש' ב"ל זקני דרום אמרו, היינו ר' אפס כמו שכתב' בסדר אפס, כהן טבח שתים ושלש שבתות פטור מן המתנות מכאן ואילך חייב א"ל וליעביד ליה מר כר' אחא בר חנינ' א"ל ה"מ היכא דלא קבע מסחתא אבל הכא הא קבע מסחתא. אמ' רב חסדא האי כהנא טבחא דלא מפרש מתנתא ליהוי בשמתא, אמ' רבה בר רב שילא הני טבחי דהוצל קיימי בשמתא דרב חסדא עשרין ותרתין שנין ונפקא מינ' דקנסינ' להו בלא אתרייתא. ואמ' אביי מריש הוה חטיפנא מתנתא אמינא חבובי מצוה היא וכו'. ובפ"א דשבת בהילכות רבה בר מחסיא [י' ע"ב] דרב חסדא הוה נקיט מתנתא דתורא בידיה וכו' וכן מעשה דרבא ורב ספרא כדאית' בפ' הזרוע [חולין קל"ב ע"א] וכל אילו המעשים דרב כהנא אכיל בשביל אשתו, וכן רב פפא ורב יימר ורב אידי בר אבין דכולהו אכלי בשביל נשותיהן כולן היו בבבל והוצל נמי בבבל היא כדאית' בפ' אחרון דמגלה [כ"ט ע"א] אההיא דתניא ר' שמע' בן יוחי אומ' חביבי' ישר' שבכל מקום שגלו שכינה עמהן גלו לבבל שכינה עמהן וכו', עד בבבל היכא אמ' אביי בבי כנישת' דהוצל ובי כנישת' דשף ויתיב בנהרדע'. ולמעלה בסדר אחא דמן הוצל כתב', נמצא שבבבל היו נותנין מתנות כהונה, ורב נחמן נמי כפייה לאושפיזכניה דר' טבלא שהיה בבבל ליתן מתנות, ורב נחמן אית ליה דהאידנא נהיגי עלמ' כהני תלת כר' יאשיה (בהני תלת כר' יאשיה) בכלאים וכר' אילעאי בראשי' הגז, וכר' יהוד' בן בתיר' בדברי תורה כדאמ' רב נחמן בר יצחק [חולין קל"ו ע"ב] דה"ג בפ"א דקידושי' [ל"ט ע"א], רב נחמן ורב עינא הוו אזלי חזיוה לההוא גברא דזרע ביני גופני, א"ל רב ענן ניתי מר נישמתיה א"ל לא צהריתו, ולא קיימ' לן כר' יאשי' דאמ' אינו חייב עד שיזרע חיטה ושעורה וחרצן במפלת יד, ואין להקשות מההיא הל' [ברכות כ"ב ע"א] דבעל קרי דתקין רב נחמן חצבא בת תשעת קבין אלמ' דרב נחמן לית ליה דר' יהוד' בן בתיר', דודאי אית ליה ותשעת קבין דתיקן לנקיות בעלמ' דקסבר הא דא"ר יהוד' בן בתיר' דבעלי [קרי] מותר' בדברי תורה היינו בלא טבילת מ' סאה מיהו נקיות צריך ואע"ג דלר' יהוד' בן בתיר' כלל לא צריך רב נחמן מיהא סבר דתשעת קבין צריך, וכן פר"ח, והאידנא קיימ' לן כר' יהוד' בן בתיר' וכזעירי דאמ' בטלוה לטבילותא ואוקמיה אדאוריית' דליכא טבילה לבעל קרי ולמשמש מטתו אלא לתרומ' וקדשי' בלבד, מיהו אשכחן דגדרו גדר והחמירו להטהר להם בנתינת תשעת קבין מים עליהם. ומה שהוצרכתי לכל אילו דברים לפי ששמעתי כי היכי דנהוג עלמ' בראשית הגז כר' אילעא הכי נמי במתנות, דגר' בפ' ראשי' הגז [חולין קל"ו ע"א] אמ' רב יוסף מנהרבל תניא ר' אילעאי אומ' מתנות אין נוהגות אלא בארץ, וכן היה ר' אלעאי אומ' ראשי' הגז אין נוהג אלא בארץ אלמ' לר' אלעא מתנות וראשי' הגז כי הדדי נינהו ורב נחמן בר יצחק דאמ' האידנא נהיג עלמ' כר' אלעאי בראשי' הגז ה"ה למתנות, ולא היא דרב פפא היה מן האחרונ' יותר מרב נחמן בר יצחק ואכיל בשביל אשתו, והיל' אני תמיה על מה סמכו בזמן הזה שלא ליתן לכהנים מתנות, ושמעתי כי לפני הרג רב שהיה בשנת ת'נ'ו'ת' נהגו במגנצא ליתן, ויש שהיו להן מכרי כהונה, והיו נותנין להם דבר קצוב כדי לפוטרן מן המתנות לכל השנה, ובדקתי בשאלת' דרב אחאי ובה"ג ולא מצא' שפטרו בחוצ' לארץ מן המתנות אלא מחייב'. גר' ביש נוחלי' [ב"ב קי"א ע"א] רב טבלא בעא למעבד עובדא כר' זכריה בן הקצב דאמ' אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם, א"ל רב נחמן מאי האי א"ל דאמ' רב חנניא בר שלמיא משמ' דרב הל' כר' זכריה, א"ל זילא [א]הדר עובדא וכו'.
